פרוייקט צילום מיוחד-הקשר הקווקזי הבין דורי

 

פרוייקט צילום מיוחד להעצמת קהילת יוצאי קווקז, בו בתיווך המצלמה הדור המבוגר מספר על קהילה יהודית עתיקת יומין לדור המתבגר, והדור המתבגר חושף בפני הדור המבוגר את העולם המודרני. צפו בתוצאות המנציחות נסיון מקורי ליצירת גשר

 

עולים חדשים שהגיעו לישראל מכל העולם חווים לעיתים קושי עצום להעביר את המסורת העמוקה ממנה באו אל הדור החדש שנולד בארץ. התסכול הגדול מוביל לעיתים לנתק בתקשורת בין הסבים או ההורים לילדהם. הילדים לא תמיד מעוניים לשמוע סיפורים מארץ רחוקה וזרה שמספרים להם הוריהם, וההורים מאידך לא תמיד מבינים ומתחברים לתרבות החדשה והמודרנית בה גדל הדור הצעיר.

 

קהילת יוצאי קווקז בבאר שבע החליטה לא לוותר ולהרים ידיים אלא לגשת לדור העתיד בדרך מודרנית ומעניינת כדי למשוך את תשומת ליבם - צילום. בפרויקט מיוחד שמטרתו להעצים את קהילת יוצאי  קווקז בבאר שבע הוקמה תוכנית מיוחדת הנקראת "עולם מבעד לעדשה - הקשר הבין דורי".

 

קהילת יואי קווקז באר-שבע

 

לפרוייקט נרתמה הצלמת הבאר-שבעית אורלי אולבסקי: "הילדים הקווקזים בחלקם מנותקים מאוד מהמנהגים והתרבות שלהם, לרוב הם לא יודעים על המנהגים של ארץ מוצאם כי ההורים אינם מדברים על זה או ההפך הגמור מזה - ילדים שנורא מחוברים לתרבות ולמנהגים ושומרים על כבוד המשפחה והמסורת, וכך גם הקשישים שמנותקים ממה שקורה בימינו", היא מסבירה. "הרבה ילדים לא ידעו דברים רבים על המסורת ועל המנהגים שלהם שהתגלו להם במהלך הפרויקט כמו סריגה מסורתית, מוזיקה מסורתית וכו'. הקשישים התרגשו נורא מימי הצילום שהייתה להם הזדמנות להיזכר ולשתף אותנו בילדות והעבר שלהם".

 

במצלמות הביתיות,  בתוך מקלט 

"עם הקשישים היו לי 6 מפגשים במהלכם עבדתי איתם קצת על צילום קומפוזיציה, צילום נוף, צילום עצמי והבאתי להם מצגות עם תמונות שדיברנו עליהם, מושגי צילום וצילום סטודיו" מפרטת אולבסקי,"עם הילדים היו לי 5 מפגשים שבהם עבדתי איתם עם קומפוזיציה, עומק שדה, צילום בתנועה, הצל ואני, הקפאת תמונה, וצילום סטודיו.

 

קהילת יואי קווקז באר-שבע

 

בגלל שלא היה לי תקציב גדול הילדים והקשישים צילמו במצלמות הביתיות שלהם, בטלפונים הסלולריים ובמצלמה האישית שלי. רוב המפגשים עם הקשישים התקיימו במקלט בשכונת נחל בקע שבו הם נפגשים מידי יום גם לפעילויות אחרות, לצאת מחוץ למקלט היה כמעט בלתי אפשרי עקב המגבלות הפיזיות והבריאותיות שלהם.

 

מבחינת הילדים הכל זרם יותר בקלות הם אהבו ללמוד צילום ובאו לכל המפגשים שהיו לנו, צילמו במרץ והעלו רעיונות. בעיות לא היו הרבה, אולי קצת משמעת אבל זה ילדים... ככה זה".

 

את התוכנית הקימו משרד הקליטה והעלייה, עיריית באר שבע, "כיוונים" - האחראית לתרבות והפנאי בבאר שבע, "מדור לדור" שאחראים לפרוייקטים קהילתיים בשכונות בבאר שבע, התאחדות יהודים הרריים יוצאי קווקז שמטרתה שמירה על המסורת והתרבות הקווקזית, וגרעין קהילתי פעימ"ה - קבוצת מנהיגות צעירה יוצאי בני הקהילה הקווקזית בבאר שבע הפועלת למען הקהילה הקווקזית וכלל הנוער ברחבי העיר.

 

קהילת יואי קווקז באר-שבע 

מטרת הגופים הללו הייתה לבנות את הקשר הבין דורי בדרך אמנותית ויצירתית מבעד לעדשת המצלמה - הדור המבוגר מספר על קהילה יהודית עתיקת יומין לדור המתבגר והדור המתבגר חושף בפני הדור .

המבוגר את העולם המודרני

 

מתעניינים במחשבים וגאדג'טים יותר מתרבות ומסורת

"השתדלתי לעשות את הפרוייקט נורא קליל כדי לא להכביד לא על הקשישים ולא על הילדים אלא להביא להם את הצילום בצורה כייפית ומעניינת וזה הצליח" מסכמת אולבסקי. "אני מאוד מקווה שהפרויקט יתרום לחשיפת התרבות הקווקזית. למרות שהצעירים של היום מתעניינים במחשבים וגאדג'טים יותר מאשר בתרבות ומסורת המשפחה אני חושבת שפרויקטים מסוג זה - ולא רק לקהילה הקווקזית אלא לכל קהילה אחרת - יכול לחשוף בפני הילדים את המסורת של הוריהם בצורה מעניינת ומקורית וכך גם לתת להורים את הרגשת השייכות והיכולת לשתף את אהבתם למסורת דרך עדשת המצלמה".


קהילת יואי קווקז באר-שבע

"המפגש האחרון היה מפגש משותף בסטודיו הפרטי שלי בו צילמנו ביחד צילומי סטודיו המשקפים את התרבות הקווקזית עם חפצים ואביזרים שהם הביאו מהבית את התמונות שצילמנו אתם יכולים לראות בכתבה".

דיאנה יעקובוב, פרויקטורית יישובית להעצמת קהילת יוצאי קווקז מספרת על מטרת הפרוייקט: "היה לי חשוב לספר לנוער בני העדה הקווקזית שנולדו בארץ מהי המורשת התרבותית של הקהילה הקווקזית בדרך מאתגרת שלא תשעמם אותם. לכן מצאתי לנכון לעשות זאת באמצעות צילום, דרך יצירתית ואמנותית שבהחלט מצליחה להעביר את המסר.


קהילת יואי קווקז באר-שבע

בנוסף, חשוב לי לגשר על פער שנוצר בארץ בין הדור הצעיר לדור המתבגר לכאן נכנס עוד נושא לצילומים: מציאת הגשר אל העולם המודרני. נוער שמספר על העולם שלהם לדור המבוגר שתלוש מהמציאות המודרנית שמתקדמת מדי שנה.

היה לי חשוב לנתב את התקציב שאני מנהלת לפרויקט המיוחד להעצמת יוצאי קווקז למקום נכון שמפיק תועלת ומביא את הסביבה למודעות".

הכותבת אנה פולנסקי היא מנהלת תוכן בפורטל הצילום photolight.

כל הצילומים: אורלי אולבסקי ומשתתפי התכנית "עולם מבעד לעדשה – הקשר הבין דורי".

 

 

 


 

גוד ניסנוב - היהודי הקווקזי העשיר בעולם

 

גוד ניסנוב (נולד ב24 אפריל 1972, קובה, אזרבייג'אן) - יזם ואיש עסקים, יו"ר מועצת המנהלים של חברת הענק "Kievskaya Ploshad" , יו"ר מועצת המנהלים של חברת "Safra Instruments". מבעלי מלון "אוקראינה" במוסקבה. נשוי + 3

גוד ניסנוב בשער המגזין פורבס
גוד ניסנוב בשער המגזין פורבס

גוד ניסנוב נולד וגדל בעיירה היהודית קרסניה סלובודה בקובה במשפחה יהודית הררית. אביו סימון היה מנהל מפעל השימורים בעיירה בתקופה הסובייטית. במפעל זה עבדו רוב בני משפחת ניסנוב.

גוד למד משפטים באוניברסיטת באקו, ולאחר סיום לימודיו משפחתו עזרה לו להתברג בעסקי הנפט - אז הוא עסק בעיקר בהובלת מוצרי נפט, וכמו כן היו לו אחוזים מסויימים בעסקאות הנפט השונות.

בתחילת שנות ה-90 גוד ניסנוב עובר למוסקבה ועובד בחברת "AST" של איש העסקים היהודי טלמן איסמאילוב. ב-1992 החל לעזור לזרח אילייב במסחר הסיטונאי בשוק הענק "צ'רקיזובו". גוד הכיר את זרח עוד מקובה, שהרי חיו בשכנות והכירו מהילדות.

בין השנים 2000-2005 עבד בחברת היהלומים "Diamond Cutters"

ב-2001 פתח עם שותפיו מרכז מסחרי "Moscow"  

ב-2005 חברת "ביסקוויט" השייכת לגוד ניסנוב וזרח אילייב קונה במכרז מעיריית מוסקבה את המלון המפואר "אוקראינה"

ב-2006 גוד ניסנוב מקים את המרכז המסחרי "אירופה", הגדול ביותר במוסקבה.

ב-2007 רץ בבחירות לפרלמנט הרוסי 

 

הונו מוערך ביותר מ-3 מיליארד $


 

שבועות ("עָסֶלטֵה", בזוּהוּן ג'וּהוּרי)

שמו של חג השבועות בלשונם של היהודים ההרריים (בזוּהוּן ג'וּהוּר) הוא: עָסֶלטֵה - חג הדבש (עָסֶל - דבש, מזוּהוּן ג'וּהוּרי) . השם "חג הדבש", נתקשר עתה עם דימוי התורה לחלב ודבש "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים פרק ד פסוק יא). בערב החג התאספו בבתי-הכנסת יודעי תורה ורבנים, וקראו בתורה ובנביאים תוך כדי שתיית יין ותה.

שבועות קווקזי
אחרי התפילה, הברכות הרגילות. אין מנהגים שונים. ביום הראשון קוראים חצי מגילת רות וגומרים אותה למחרת בתפילת מנחה.
הולכים אל השדות לבילויי שמחה. כל הלילה מוקדש לתפילות. קוראים בתענית ד' ח': "בחג השבועות בו התקיימה חגיגת המחולות עם פתיחת עונת הבאת הבכורים".

בית מקושט בירק. מרבים באכילת פירות העונה. כנהוג, הולכים להתפלל אצל משפחת אחד הנפטרים לעילוי נשמתו (המנהג הנפלא הזה לבקר את משפחות הנפטרים ולהתפלל בחברתם הוא ביטוי לקשרים הדוקים. משמעות הדבר היא שאפילו בימי שמחה ומועדים, לא שוכחים את האבלים. הקהל מביא אתו את שמחת החג בכדי להפיג את צערם. פעולה זו מוסיפה יתר לכוד). קוראים ב'ספר רות'. בין לימוד ללימוד מגישים פירות לברכה.

תיקון שבועות נערך כל הלילה. במנחה, משלימים את מגילת-רות. ביום זה נוהגים לאכול מאכלי חלב.
בבוקר, מוציאים שני ספרי תורה, אומרים את פזמון הכתובה של הקב"ה לכנסת ישראל המיוחסת לחג השבועות ואומרים 'אזהרות' לרבי שלמה בן גבירול. ביום השני, אחרי התפילה, אומרים 'אזהרות' ומסיימים בתקיעת שופר.
בחג השבועות, עם פתיחת עונת הביכורים, מקיימים מחולות ומסיימים בבילויים בחיק הטבע.


 

זרח אילייב - מלך הנדל"ן : ממוכר פרחים להצלחה עסקית מסחררת

זרח (בן בן-ציון) אילייב (רוסית: Илиев, Зарах Бенсионович ; אנגלית: Zarakh Iliev)
נולד ב8 לספטמבר 1966, קובה , אזרבייג'אן - איש עסקים, אחד מהשותפים בשוק (לשעבר) צ'רקיזובו. אחד ממנהיגי קהילת היהודים ההרריים במוסקבה, אשר מונים כ-15,000 אנשים.
נולד ביישוב "קרסניה סלובודה" - קובה - בצפון אזרבייג'אן ב-8 לספטמבר 1966.
משפחתו משתייכת לקהילת היהודים ההרריים, וקובה הייתה מרכז חשוב של קהילה זו. אביו בן-ציון היה סנדלר, והתברך ב-5 בנים שחונכו לעבודה וערכים יהודיים. זרח מילדותו היה תופר כובעים, אשר נמכרו בהצלחה ביישובים השכנים ובשווקים ברחבי אזרבייג'אן.

זרח אילייב
בגיל 17 (1983) זרח נסע למוסקבה בתקווה להצטרף למשפחתו שכבר עסקה במסחר בתקופת טרום-פרסטרויקה. תחילה עבד כמוכר בחנות פרחים ברחוב פרופזויוזניה. כיום , באותו מקום נמצא מרכז מסחרי ענק השייך לזרח.לאחר שנים קנה זרח כמה קונטיינרים להשכרה בשוק הענק איזמיילובו. מכאן ההתפתחות העסקית של זרח אילייב הייתה לא פחות ממטאורית.
ב 1993 רשם את חברת "Iliev" ששלטה בחלק ניכר מהשוק "צ'רקיזובו".
ב 2000 הקים את חברת "Safra Instruments" . נכון ל 2009 היא שייכת לחברה הרשומה בבליז בשם "Binston Investments Limited" . עד סוף 2003 דרך "Safra" , כך ע"פ המגזין "פורבס", הגיעו ההשקעות לפרוייקטים החדשים של אילייב: לפי המסמכים הרשמיים של החברה , ניתן להסיק שישנם עוד בעלי מניות בחברה - אליושה יעקובוב, אדין חננייב, דון מירוב, בניהו שלמייב, יששכר אילחננוב .
ב 2005 הקים יחד עם זורב צרטלי את חברת "עיר הפלאים".
נכון לשנת 2009 , יחד עם שותפים מבני הקהילה, החזיק בשןתפות במגוון עסקים, שהבולט ביניהם הוא מלון "אוקראינה" במוסקבה.

ע"פ המגזין "פורבס" , הונו מוערך ב-3 מיליארד $.


 

מלחמת העולם השניה-החזית הקווקזית

על פי עדי ראייה , יהודי ההרים התנדבו בהמוניהם ל"באטאליוני הירי" (פלוגות ההשמדה) ובכל פינה בדאגסטאן, בין ההרים הפראים וביערות,הסתובבו בחורי ישראל על סוסים אבירים ללחום בגרמנים ותומכיהם המוסלמים תושבי המקום. בעוד המבוגרים מבני היהודים ההרריים לחמו נגד כנופיות בעורף הסובייטי, לחמו רוב רובם של הצעירים בצבא האדום. הליך גיוסם של היהודים ההרריים לצבא התחיל עוד בימים הראשונים של המלחמה.

המגויסים פנו במכתבים מן החזית לבני קהילתם, ועודדו אותם להתנדב לצבא ולתרום את חלקם במלחמה האוייב האכזר, כפי שעשה זאת ל' שאולוב, מנהל בית ספר לשעבר בחאסאב-יורט. למכתבים אלא היתה , קרוב לוודאי, השפעה על אחדים מצעירי היהודים ההרריים שהתנדבו לצבא. אך על אף תרומתה הבלתי מבוטלת של עדה קטנה זו למלחמה נגד הנאצים אין אפילו אומדן על מספר הלוחמים, וניאלץ אפוא להשתית דיון זה בעיקר על מעשי גבורה,שמצאו ביטוי, אף אם מזערי , בפרסומים סובייטיים.

ארטילריה נאצית בפסגות הרי הקווקז
ארטילריה נאצית בפסגות הרי הקווקז


לאחר המפלות הקשות שנחל הצבא האדום בראשית המלחמה, הגיעו יחידות הצבא הגרמני לשערי מוסקבה. לכיבושה היתה משמעות פוליטית ואסטרטגית רבה, ואחת מנקודות המפתח למוסקבה היתה איסטרה. הקרבות בסביבותיה היו קשים ואכזריים,והשריון הרוסי נשחק. באחת היחידות, שהשתתפו בקרב זה, השריונאי {אליק מורדכייב} (יהודי הררי). מורדכייב שירת בשירות סדיר, וערב המלחמה בית ספר לשריון. בקרב ליד איסטרה הוא דרס בשרשראות הטאנק שלו שני תותחים אנטי -טאנקיים, השמיד בכינון ישיר ארבעה טאנקים והרג עשרות חיילים גרמניים. הקרב התנהל בטווח קצר, ופגז האוייב הצית את הטאנק של מורדכייב, אך במקום למלט את נפשו הוביל מורדכייב את הכלי הבוער על מיפקדה של האוייב והתפוצץ יחד עם עשרות קצינים גרמנים, בחינת תמות נפשי עם פלשתים. על התעוזה וההקרבה הוענק לאליק מורדכייב אות הצטיינות על שם לנין, אות שני בחשיבותו בברית-המועצות.
יחידת האלפניסטים של הצבא הנאצי על רכס הקווקז הגדול(אלברוס)
יחידת האלפניסטים של הצבא הנאצי על רכס הקווקז הגדול(אלברוס)


מיום 10 בינואר 1943 התנהלו קרבות אכזריים ברחובותייה של סטאלינגראד. אחת ההצטלבויות החשובות, שהפכה לסמל ההקרבה והקטל , שבה מתנשאת היום אנדרטה לזכר הנופלים, תל-מאמיי (מאמאייב קורגן), התל נכבש בקורבנות רבים, והוחזק במשך מספר ימים על-ידי חמישה חיילים, ביניהם היהודי הררי מארק שמאייב. מארק נולד בשכונה היהודית של קובה אזרבייג'אן.בפרוץ המלחמה הסובייטית גרמנית גויס ושירת ביחידת נקוו"ד (שירות הביטחון הפנימי), אך שירות זה לא היה לרוחו , ובאפריל 1942 ביקש העברה ליחידה לוחמת. בקרב האכזר בתל מאמיי נהרג מפקד היחידה, ושמאייב נטל על עצמו את הפיקוד והגן בהקרבה על התל עד שהיגיעה התגבורת.
באורח דומה נהג גם (יוחנן סולומונוב), שבאחד הקרבות נהרגו מפקדיו, הוא נטל את הפיקוד, ובקרב פנים אל פנים, תוך גילוי תושיה ועורמה, עלה בידי היחידה בפיקודו להדוף את הגרמנים ולשחרר מידיהם כפר. לפרסום רב בדאגסטאן זכה הרופא (א' איסייב), אשר הוצנח ביחידת צנחנים בעורף האויב. בזמן הסתערות נפצע איסייב, אך המשיך למלא עד הסוף את תפקידו כרופא. אף על פי שהיה זב דם וכוחותיו כלו והלכו, הוא חבש פצועים,ביצע ניתוחים וסירב לנוח, אולם המאמץ העל אנושי גבר על הרופא הפצוע.
גבעת מאמייב היא גבעה שלטת בעיר וולגוגרד, רוסיה. האתר, שבזכות גובהו השולט היה בעל חשיבות אסטרגית גדולה היה אזור קרבות עקובים מדם בעת קרב סטלינגרד בשנת
גבעת מאמייב היא גבעה שלטת בעיר וולגוגרד, רוסיה. האתר, שבזכות גובהו השולט היה בעל חשיבות אסטרגית גדולה היה אזור קרבות עקובים מדם בעת קרב סטלינגרד בשנת


מעשי גבורה מעטים אלא של יהודים הרריים, הם רק חלק זעיר מתרומתה של עדה יהודית קטנה זו למלחמה נגד הנאצים, שבא לא נעדר גם מקומן של נשים. ששימשו כקשריות ארוכות טווח בשדות הקרב.


 

גיבור ברית המועצות-ישעיהו אלעזרוב

בין כ-150 לוחמים יהודים, שזכו לאות ההצטיינות הגבוה ביותר בברית-המועצות, היו גם חמישה יהודים הרריים, ביניהם איסאי ישעיהו אלעזרוב ושתיאל אברמוב.

ישעיהו אלעזרוב
ישעיהו אלעזרוב


ישעיהו אלעזרוב- נולד ב-1920 בכפר חאסאב יורט שבחלקו הצפוני של דאגסטאן.עד לפרוץ המלחמה עבד איסאי כפועל בבית חרושת לנעליים בדרבנט. בבחור גבוה וצנום זה. בעל הכתפיים הצרות. איטי בתנועותיו ובדיבורו לא ניכרו תכונות מיוחדות של גיבור. בשלהי 1941 עבר אלעזרוב את טבילת-האש בקרבות עקובי הדם ליד מוסקבה, שם גם נפצע, ולאחר החלמה קצרה חזר ליחידתו והשתתף בקרבות הקשים של קורסקאיה- דוגה. על התנהוגותו של אלעזרוב בקרבות האלו נכתב בעיתון היחידה:

"תוך התקדמות של אחת מיחידות- המשנה חלה בה מבוכה.. כאשר האוייב השגיח בכך פתח באש כבדה של מקלעים ומרגמות על שורת המסתערים המקורקעת. מן המצב הקשה הוציאו את היחידה רב-סמל איסאי אלעזרוב ורב טוראי טרופימוב."

בקרב זה נפצע אלעזרוב בשנית, אך גם הפעם חזר לשורות הלוחמים. הוא הוביל את יחידתו הקטנה באחד הרגעים הקריטיים שתוארו בעיתון החזית:

"ההתקפה החלה עם שחר... ברגע זה החל לשתוף ברד של עופרת ממקלע של האוייב, שניעור באחד האגפים, ואחריו מקלע נוסף. שורת המסתערים קורקעה. מפקד היחידה נפצע. דקות מכריעות של הקרב חלפו והלכו. מישהו היה חייב להתרומם על אף אש התופת... ונועזים כאלה נמצאו... קדימה לוחמי הגבארדיה!!! נשמעה קריאת הקרב של איסאי אלעזרוב."

תודות לקריעת-עידוד זו נמשכה ההתקפה והאוייב הוכרע, אך אלעזרוב נפצע בשלישית. שוב באו ימים ושבועות של בתי חולים, שלאחריהם חזר אלעזרוב לקו הראשון ויחידתו עמדה להשתתף בהתקפה על קו גרמני מבוצר, בעוד מסתורם היחיד של המסתערים
היו קני-סוף . את חלקו של אלעזרוב בקרב זה תיאר מפקדו בזו הלשון:

"כאשר הפלוגה החלה בהסתערות וקרבה לתעלות האוייב....פתחו הגרמנים באש כבדה של מקלעים ומרגמות. משימתה של הפלוגה לפרוץ את קווי ההגנה... עלולה היתה ליכשל. ברגע מסובך ומכריע זה, כאשר כל שניה עלתה בחייהם של לוחמים, נטל על עצמו אלעזרוב את הפיקוד וציוה להמשיך בהסתערות. תוך גילוי אומץ-לב וגבורה בלתי רגילים ויכולת מבריקה להנהיג את הלוחמים בקרב, הפיח אלעזרוב בלוחמים כוח ניצחון. בקריאה "בעד המולדת" פרץ אלעזרוב קדימה בראש הפלוגה. כמוהו עשתה כן כל הפלוגה כאיש אחד, ותוך קרב כידונים פרצה לתעלות האוייב. האוייב שלא עמד בלחץ... החל לסגת בבהלה, אנשי אלעזרוב התקדמו לתוך התעלות,ובקרב מגע השמידו את הנותרים בהן... בסערת הקרב פקד אלעזרוב להסתער על קו-התעלות השני, וגם קו זה נכבש. ברודפה אחר האוייב הנסוג הגיעה הפלוגה עד היישוב קארטאשי..וגם כבשה אותו."

במבצע זה נפצע אלעזרוב ברביעית, אך כעבור כחודש חזר שוב ליחידתו והמשיך בדרכו הקרבית עד למרחבי לאטביה. בכפר קירקאלי נורה למוות. שם נקבר בקבר אחים בספטמבר 1944. על התעוזה והתושיה בקרב ליד ויטבסק הוענק לאיסאי אלעזרוב, ב-24 במארס 1945, התואר של סטלין גיבור ברית המועצות.


 

הספד על מותו של הרצל – דאגסטן, 1905

ספד על היחיד, הספד מר שהספדתי ביום חרבן בית קדשנו בבית הכנסת שערי ציון של "אגודת בני ציון"... בעיר דרבנד (קוקז), את... שאבד לעם ישראל יוצר התנועה הציונית... בנימין זאב בר' יעקב הרצל, מאת נפתלי בן יעקב יצחק. ברדיטשוב, תרס"ו [1905].
הספד על מותו של תיאודור הרצל. נכתב בידי נפתלי יצחק, מיהודי דרבנט, העיר השלישית בגודלה ברפובליקה של דאגסטן בדרום רוסיה. מעבר לדף השער נדפסה הקדשה "לכבוד אחי 'אגודת בני ציון' של היהודים הרריים אשר בעיר דרבנד ולכבוד ציוני ארץ ישראל די בכל אתר ואתר אשר בחברתם ימנה גם המחבר".

דף ההספד המקורי שמור בארכיוני ק"קל במדינת ישראל.  

 

 

 


 
<< התחלה < הקודם 1 3 4 5 6 7 8 9 10 > סיום >>

עמוד 1 מ- 15

רדיו קווקז

התחברות לאתר



סקר

איזה תוכן באתר מעניין אתכם יותר?