אומנם הלחן של השיר החדש של עומר אדם הוא במקור יווני , אך הזמר הצעיר החליט לשלב בקליפ החדש שלו דווקא להקת מחול קווקזית.

החבורה הקווקזית עשתה עבודה פשוט מדהימה, ואנחנו מאחלים המון הצלחה לכל מי שלקח חלק בהפקת הקליפ.

ברגעים אלו ממש (צהרי יום שלישי ה-17.8) מצטלם הזמיר הצעיר עומר אדם בחצר ביתו שבמשמר השבעה לקליפ של "הופה" השיר החדש שלו שיצא ביום חמישי שעבר (ה-12.8). בדיוק כמו השיר, גם הקליפ החדש עתיד להיות שמח וקופצני. את הקליפ מביים אבי עברי ומעבר לעומר אדם משתתפים בו קרוב ל-40 רקדנים קווקזים בלבוש קווקזי מסורתי הארוך והמחמם וזאת למרות עומס החום הכבד ששורר כעת בחוץ. אין ספק שבכך מילות השיר "אש באדמה, חם לי בנשמה" מקבלות משמעות חדשה לחלוטין… "הופה" הוא הסינגל השישי במספר שאדם הצעיר משחרר מתוך אלבום הבכורה שלו ומהרגע שיצא הוא מסתמן כלהיט נוסף שלו.

סרגיי אליאספוב מוכר לכל הקווקזים בישראל, והכרה זו היא ללא שום ספק בגלל האלבום הקלאסי משנת 1995 - בשם "גול בוהור" . את רוב השירים כתב והלחין בוריס חנוכייב

הפורטל הקווקזי ממשיך לספק מוזיקה קווקזית איכותית להורדה חופשית, נוחה וקלה.

רשימת שירים

סשה נולד בבאקו ,עיר הבירה של אזרביז'אן בשנת 1976, בן בכור במשפחה חילונית. בגיל 17, לאחר לימודי התיכון עלה לארץ במסגרת תוכנית נעל"ה (בני נוער שעולה לארץ ללא ההורים) לכפר הנוער ניצנה. לאחר מכן התגייס לגדוד 51 בגולני והיה מאגיסט אולם בעקבות מהומות שעורר הוא נפלט מהגדוד וישב זמן קצר בכלא. הוא התגורר תקופה בבית החייל בתל אביב, שם הכיר את טדי מרטין (לימים מנהיג המרד בכלא 6 עליו מבוססת הדמות הראשית בסרט) וחיילים בודדים נוספים. סשה חלם תמיד ללמוד קולנוע ובזמנו הפנוי היה מבקר בספריית הסינמטק בת"א ורואה סרטים ב 5 ₪. לאחר תקופת השירות הצבאי נרשם סשה ללימודי קולנוע במכללת אריאל והחל לעשות סרטים. בתום שנת הלימודים הראשונה הוא ניסה להתקבל לבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, אולם לא עבר את מבחני הקבלה. "נסעתי לבית ספר וביקשתי לדבר עם המנהל, אמרו לי שאי אפשר, אמרתי להם שאני אשב בבית הספר שבוע עד שיתנו לי להיפגש איתו. הייתי שם כמה ימים ובסוף קבעו לי פגישה - זו הפעם הראשונה שפגשתי את רנן...כתבתי מכתב מיוחד לועדת ההוראה של ביה"ס - והם החליטו שלא לקבל אותי."

לאחר שנתיים של לימודים במכללה החליט סשה לנסות שוב להתקבל לסם שפיגל "בפעם הזו לפני המבחנים תפסתי את רנן ואמרתי לו אתה זוכר אותי? הפעם אני חייב להתקבל! הבאתי גם המלצה מערן שפירא, המורה שלי באריאל והוזמנתי לראיון אישי. ערן סיפר לי שרנן דיבר איתו ואמר לו שאני נראה לו פרא אדם אבל בסופו של דבר התקבלתי ללימודים".

זוכה בפרס האקדמיה על השחקן הראשי הטוב ביותר.בסרט"בודדים" 

סשה אגרונוב-זוכה בפרס האקדמיה

 איך הגעת לשחק בסרט?

"ידעתי שרנן יצא לשנת שבתון לעשות את הפיצ'ר שלו, אבל לא היה לי מושג על מה הסרט... היחסים שלי עם רנן תמיד היו מורכבים. מצד אחד יש לי אליו הערכה גדולה על המוסד שהוא הקים ואני מודה לו על כך שהוא תמך בי ולא עזב אותי. מצד שני כמנהל בית ספר הוא תמיד היה קשוח. מערכת היחסים שלי איתו היא קצת כמו של אב ובן, וככזו היה לי רצון למרוד בו לפעמים..."

"יום אחד התקשרה אליי אורית אזולאי (המלהקת) שלימדה בבית הספר ושאלה אותי אם הייתי רוצה לשחק בסרט של רנן? הייתי מופתע. ראיתי את עצמי תמיד מאחורי המצלמה ולא לפניה. זה היה מאוד מפתיע ומלחיץ. גם סרט של רנן וגם שחקן? לא הבנתי את הקטע...

פוסטר הסרט בודדים

שם בית כנסת: קהילת יוצאי קווקז
מקום: שדרות הר ציון 13 תל אביב
פונקציות: בית כנסת, אולם שמחות קטן.

אם נבקש למצא מאפיין, סימן היכר לקהילה היהודית הקווקזית נדמה שנוכל להצביע על תמונה מרכזית אחת: המנהג, מסורת הפולחן העשירה, והשמירה ההדוקה על הרעיון הקווקזי. ההיסטוריוגרפיה של יהודי קווקז מתחילה אי שם בלב אזור הקווקז, על מורדות הרי הקווקז השוכנים בין הים הכספי לים השחור כשבצפונם הם גובלים עם רוסיה. באזור זה הכולל כמה וכמה מדינות חיו יהודים המכונים 'יהודי ההרים' בעיקר במדינות אזרבייג'ן, צ'צ'ניה, ודאגסטן.

מתי הגיעו יהודים לאזור? היסטוריונים סבורים כי כבר לפני 2780 שנה החלו יהודים להתיישב בקווקז, אם כי הדעות על כך חלוקות. הקשר של היהודים הקווקזים עם ארץ הקודש החל עם התפשטות הרעיון הציוני ב 1898 והתגבר בהדרגה עד שבשנת 1907 קמה לה העלייה ראשונה ומאות יהודים מהרי הקווקז עלו לארץ. ראוי לציון הקשר החם שנוצר בין המנהיג הציוני האירופאי ד"ר הרצל, והיהודים הקווקזים שלא פסקו מלעודד ולתמוך בימים של סוף המאה ה 19.

בית הכנסת הקווקזי בדרום ת"א

בשנות העשרים, ומאוחר יותר בעשור השביעי של המאה עשרים התרחש גל העלייה הרחב ביותר של יהודי קווקז וכיום מונה הקהלה הקווקזית כעשרים אלף אנשים בארץ הקודש מלבד חמשה עשר אלף שנותרו בגולה. מקום מושבם הוא בעיקר בערים חדרה, עכו, קרית ים, ואור עקיבא. למרות שמשפחות בודדות גרות בערים נוספות ברחבי הארץ קיימת עיר אחת 'נקייה' מקווקזים – ירושלים. דווקא עיר הקודש. כיצד ייתכן? יהושע יו"ר איגוד יוצאי קווקז בארץ ישראל מספר כי שורש הענין נעוץ במנהג קווקזי עתיק לפיו הם, היהודים הקווקזים, לא יגורו עם הישמעלים בעיר אחת. כשיבא המשיח ויגאל אותנו נעלה ברינה לעיר ציון ונחיה שם בגאון בין אחינו היהודים. לקונוונצית ה'מנהג' עוד נחזור בהמשך. שנות העשרים המבורכות מבחינת הקווקזים היו גם השנים בהם החלו הקהילות בישראל להירקם ולהתפתח. בשנת 1924 הוקם בית כנסת, בשכונת הקווקזים בדרום תל אביב, או ליתר דיוק צריף עץ ששימש כמקום תפילה, והמתפללים הרבים, יוצאי העדה ומקומיים נוספים, גדשו אותו בימי חול כמו גם בימי שבת ומועד.
במהלך השנים שופץ בית הכנסת על ידי הקהלה הקווקזית הארצית והיה למבנה מפואר המכיל את כל הסמלים הקווקזים המסורתיים. יהושע שעומד בחוד החנית של הקהלה העתיקה הזו מספר כי בית הכנסת המפואר מאוכלס היה במאות מתפללים, ובאווירה יהודית עתיקה ונהדרת. "כעת" הוא אומר בצער "אין כמעט תושבים מקומיים יהודים. האזור הפך למשכן עבור אוכלוסיית העובדים הזרים ואם בשבת יש לנו שלושים אנשים הסרים להתפלל הרי שהגענו אל מעל למצופה.

ליד ארון הקודש אפשר למצא שני כיסאות של אליהו הנביא. אלא שבסמוך לכיסא הגדול והסטנדרטי המשמש כמושב עבור הסנדק בברית המילה ניצב לו כיסא נוסף, עטוי בצעיפים המהווה גירסא מוקטנת של הכיסא הקלאסי. הצלם אלי קובין מכריז בהומור כי הכיסא מיועד בוודאי לבנות ומפתיע את היהודי הקווקזי הקשיש ששואל בפתיעה: איך ידעת? ובכן מסתבר כי הבנות [שאגב, הולדתן, לא מסב אושר רב לאביהן] חשו נפגעות וחסרות אל מול הטקסים הרבים אותם חווים אחיהם. בקווקז החליטו להרים את הכפפה וכאר מגיע נערה לגיל הבגרות או לגיל הבת מצווה [12] מושיבים אותה הוריה על הכיסא הזעיר, מכסים אותה בצעיפים ססגוניים והקהל הרחב נעמד ומברך את בת העדה בברכות חמות ובאחולים מכל לב.

הסופר ניסים אלישייב ביקר אצל משפחת שרון בכפר-מלל בשנים 77-80 ושוחח איתם לא מעט, וכלל את השיחה הידידותית לתוך ספרו. שתורגם לעברית מאוחר יותר.

"השכם בבוקר לא תמצא איכר בבית: או שהוא בשדה, או בגן הפרי, או בגן הירק. איש עמל אינו מקדם את היום החדש באפלת חדר-השינה שלו. משום כך טלפנתי לבת האיכרים דבורה, אמו של אריק שרון, מיד לאחר שעלה השחר.
אתה ודאי רוצה להיפגש עם בני ולא עמי שמעתי קול בשפופרת. לא-לא! –עניתי. דווקה עמך. רוצה אני להכיר אותך ועימך לשוחח. ואם לא תגרשי אותי, ברצוני לבקר אצלך מיד, אחרי שאגיע מתל אביב לכפר מלל שלך.
בוא,איפוא-אמרה דבורה, ובקולה נשמעה נימה של מפקד, כאילו בנה אריק בעצמו היה מדבר עמי.
אפשר לכתוב פואמה שלמה, שנושאה כרמים עם שחר, אבל אני אסתפק כאן בהגדרה קצרה בלבד: הכרמים היו יפים מאוד. השמש האירה את בעלי הגפן הציוריים דמויי כף יד על חמש אצבעותיה ואת האשכולות הכבדים, וכל הכרם נראה כריקמה אמנותית על רקע האדמה הכהה.

מימין, יקותיאל אדם, יצחק רבין ואריאל שרון

נכון הסכימה בעלת הבית – כך היה קורא לי בעלי,עליו השלום: כך גם מכנים אותי השכנים. ולי נעים הדבר, משום שזה מזכיר לי את ימי נעורי..........
את קוראת רוסית-אמרתי כשאני מצביע על כתב העת. –ואילו אני משתתף בעיתונות הרוסית.
אני אוהבת את השפה הרוסית- אמרה אשת שיחי ,עוד ברוסיה הייתי מרבה לקרוא את טולסטוי ואת טורגנייב- אחרי זה נתחייכה ואמרה בבדיחות הדעת,שהוא כה אופייני ליהודים קשישים שנולדו בגולה: נו,באיזה שפה נדבר-עברית? רוסית? או בשפת הנשרים קווקזית?
מתברר, שאת שפת היהודים הקווקזיים למדו ורה ובעלה שמואל כאשר חיו בעיר דרבנט, שעה שנמלטו מפני הבולשביקים.
הגענו לקווקז ממהילב, השוכנת על הדנייפר,באוקראינה-נזכרה ורה, יחד עם המהפכה הבולשביקית, בשנת 1917 , באו למוהילב פוגרומים, מעשי התעללות ביהודים,מעשי שוד, רבים מאלה שלא יצאו בעוד מועד שילמו בראשם......ואילו בדרבנט חיו יהודים רבים, האוירה הייתה ידידותית.
השתקענו אצל משפחה של יהודים הרריים חרוצים ומכניסי אורחים, והשתדלנו מתוך יחס של כבוד אליהם לקבל לא רק את שפתם אלא גם את מנהגיהם,הרגליהם. אחרי זמן מה עברנו לבאקו.
הרבה נפל בגורלכם לפני שהגעתם לארץ ישראל...אמרתי.
בזמננו סבל כל יהודי בגלל שאיפתו לחיות על אדמת מולדתו- אמרה ורה שרון-בעלי סיים עוד בשנת 1916 לימודי אגרונומיה, ואילו אני למדתי רפואה. רק בטיביליסי נתאפשר לי להמשיך בלימודי, אבל לשם כך הייתי חייבת ללמוד את השפה הגרוזינית.השפה לא היה די בה כדי להתקבל למכון באותם ימים.

בשנת 1920 עלה בידיהם,לבסוף,להגיע לבאטומי ומשם להפליג באניה לארץ ישראל. יחד עמם נמצאו על הסיפון ששים ושתיים משפחות של יהודים הרריים. כל כפר מלל היה אז ביצה בין חולות וטרשים. השתוללה קדחת, נחשים זחלו בכל מקום ולא פחדו אנשים. הקמנו אוהלים וניגשנו לעבודה. מאז אני חיה כאן-היא הצביעה על הבית הנעים, על גן הפרי המפואר.
ורה קמה בעירנות על רגליה והציעה לי לראות את פרי הגן שניטע כאן על ידיה ועל ידי בעלה המנוח שמואל.
כמה עמל,אמרתי בלבי, הושקע בגן הפרי הזה, כמה זיעה ניגרה כאן! ורה הביאה מגש מלא תפוחים,אגסים,ענבים.
אעשה הכרה עם הכנסת האורחים הקווקזית-התלוצצתי, ובעלת הבית התחייכה בהתרגשות ובקצת עצב.
בתוך כך שוחחנו על הסכנות והקשיים, שנפלו בחלקה של משפחת שרון. בהיותי רומנתיקן בנשמתי, הצטערתי על שלא נפל בגורלי להיאבק עם הטבע ועם השודדים הערביים, בדומה למתישבים החלוצים הגיבורים.
בשנת 1925 נולדה לורה ושמואל בת-יהודית, וכעבור שלוש שנים הבן, אריק. כסף לא היה למשפחה, קשה היה לתת חינוך לילדים,להאכילם. ורה חלמה על 15-10 ילדים, על משפחה עובדת גדולה ועצומה.
אריק הפעוט גדל בכפר מלל בין בני גילו הנועזים-ילדי היהודים הקווקזיים. הוא היה מנהיג בכל המשחקים,מנהיג מבטן ומלידה, עד היום הוא מספר בגאוה, שהוריו הם יצואי קווקז הצפונית.
בזמן שיחתנו הידידותית בעת הביקור אצל ורה הופיע אחיה זלמן מנסיונר,אדם רציני ומשכיל.
הנך עדיין אדם צעיר בישראל – הצטרף זלמן מיד לשיחה-והרבה דברים אינך יודע. אינך יודע, כמה דם שפכו היהודים ההרריים בדרכם לארץ מולדתם! הם הלכו ברגל מקווקז לארץ ישראל הליכה שנתמשכה ארבע,ולפעמים חמש שנים תמימות. הנה, למשל זאוואלה אבשלומוב. הוא יצא מדרבנט בשנת 1924, והגיע הנה בשנת 1929: חמש שנים. כדי לא למות מרעב היה מנגן על טארה וכך השתכר למחייתו. או משפחה שניה, אברמוב- הוריה של יפה ירקוני, הזמרת הידועה.
הלואי והיו לנו כאן יותר יהודים הרריים! – סייעה ורה לאחיה-כמו יהודה וניסן אדמוביץ', למשל. יהודה גויס ל"הגנה" ולפלמ"ח- קצין עשוי לבלי חת. ואילו בנו של אדמוביץ' יקותיאל אדם, אלוף בצה"ל שהביא תהילה לצבאנו. גם אצל הניסנו בים שירתו כל הילדים כקצינים...הלוואי והיו לנו יותר גנרלים כמו אריק, כמו יקותיאל.
בזמן הפרידה, תודה – אמרה ורה- הנה לך שני תפוחים לדרך- כמספר הגנרלים הקווקזיים אצלנו עכשיו:אריק ויקותיאל. בוא שנית- יתכן שבעוד עשר שנים יתמזל לי לתת לך מאה שלמה של תפוחים.
נרגשתי עד דמעות, כאשר ורה לוויתה אותי לפי מנהגנו הקווקזי: ושפכה אחרי כוס מי מעין, סגולה לכך שתשרה עלי נעימות ולבל איעף בדרכי."

מערכת הפורטל הקווקזי :

אריק שרון תרם המון לבטחון עם ישראל בעבר, וכתבה זו, אשר מציגה את אריק כגיבור ואיש נערץ, היא צודקת ונכונה לתקופתה. יחד עם-זאת , אריק ההוא, הגיבור ואיש ארץ-ישראל השלמה, אין לו שום קשר לאריאל שרון מגרש היהודים המושחת. הפשע החמור שביצע אריאל שרון בהרס ההתיישבות היהודית בחבל עזה, וגירוש המתיישבים הגיבורים הוא בלתי נסלח.

אנו מקווים שקוראינו יעשו הפרדה ברורה בין שני הדמויות השונות האלה.