כבר שני עשורים שאזרבייג'אן עצמאית משלטון ברית המועצות לשעבר, ועכשיו היא מנסה למתג עצמה מחדש תוך פנייה למערב. האזרים קורצים לישראלים עם תפריט אוכל עשיר הדומה מעט לזה שלנו, נופים יפיפיים, טיולים ומוזיאונים. אז למה כדאי לבקר במדינה המוסלמית?

אי שם בין מדינות אסיה, מרחק לא גדול מחופי הים הכספי, מתעוררת לה בשנים האחרונות אזרבייג'אן. מדינה שכבר יותר מ-20 שנה עצמאית משלטון קומוניסטי, אבל חיה עדיין תחת מסורות שקשה להתנתק מהן. זוהי ארץ שתושביה המוסלמים דוברי אזרית שכל טורקי יבין, אבל קורצת לאמריקה, וגם לישראל.

אזרבייג'אן גובלת מצפון עם רוסיה, ממערב עם גאורגיה, טורקיה וארמניה, ומדרום "נהנית" מגבול ארוך מאד עם אירן. אפשר לחשוב שאזרבייג'אן ואירן יסתדרו טוב הרבה יותר ממה שמתרחש כעת ביניהן, אבל הפנייה מערבה של המדינה וחיזוק הקשרים עם ארה"ב וישראל, יוצרת מתיחות מתמשכת בין שתי מדינות שבשתיהן ישנו רוב מוסלמי שיעי.

חששות משותפים יוצרים חברים חדשים

"כל צינורות הנפט והגז שלהם פונים מערבה, הם משתתפים בכוחות באפגניסטן ואנחנו משתפים איתם פעולה בכל התחומים", אמר שגריר ישראל באזרבייג'אן רפי הרפז. זוהי איננה שליחותו הדיפלומטית הראשונה. הוא נשלח לייצג את ישראל כדיפלומט בכיר במדינה שלישראל יש הרבה מאד אינטרסים כלכליים, תרבותיים והכי חשוב - ביטחוניים.ישנו הרבה דמיון בין אזרבייג'אן וישראל. בתחילת שנות ה-90 התנהלה במדינה מלחמה על חלק מהשטחים של אזרבייג'אן, ה-"יהודה ושומרון" שלהם, שנכבשו על ידי ארמניה. לא סתם בסכסוך הבינלאומי בין טורקיה לשאר העולם סביב "השואה הארמנית - הייתה או לא", התומכים הנלהבים ביותר של הטורקים הם האזרים. ההסכמים הביטחוניים בין ישראל לאזרבייג'אן נאמדים היום בסכום של כ-1.6 מיליארד דולר, וקיימים גם קשרי ממשל אדוקים וסחר צבאי בין המדינות.

קשרי מסחר הדוקים

צילום׃  יוסי זילברמן, חדשות 2

הרבה שמועות התרוצצו בשנים האחרונות על רקע החיבוקים ההדדיים בין בכירי ממשל ישראלים לאזרים. נתניהו בפגישותיו עם הנשיא אלייב המנוח ועם הנשיא אלייב הנוכחי מדאיג מאד את השכנים הדרומיים של אזרבייג'ן, שמצידה מדגישה שצבא זר לא ישב במדינתה.

באקו הבירה מאגדת כ-2.5 מיליון בני אדם ומהווה את מרכז המדינה, עיר נמל השוכנת לחוף הים הכספי.. כ-70% מההכנסות של אזרבייג'אן מגיעות מנפט ותוצריו השונים. הפוטנציאל הכלכלי שלהם ושיתופי הפעולה חובקי עולם מגיעים אפילו עד אשדוד, שם מתקיימים שיתופי פעולה בין חברות אזריות לישראליות בתקווה לגילוי הבא במימיה של ישראל.

לימודי הליבה גרסת הקווקז

היום כבר אין יהודים רבים באזרבייג'אן. רובם עזבו בשנות ה-70, חלקם בשנות ה-90, מה שהותיר בבאקו הבירה ובשאר המדינה כ-15,000 אלף יהודים. חלקם של היהודים עדיין מתגורר בכפר קטן בצפון המדינה, ששמו - "קרסניה סלובודה" - ה"כפר היפה".

היהודים שנותרו במדינה רובם יהודים קווקזים, המנסים לתחזק קהילה יהודית בדמות בתי ספר פרטיים. האדיקות הדתית שלא תמצאו אצל המוסלמים השיעים גם לא תימצא אצל היהודים במדינה. דת אינה מרכיב מרכזי בהוויה היהודית והמסורת מתוחזקת בציון חגים ושמירה על קשר בין הקהילה וכשרות. השלטון האזרי כל כך להוט להפגין חיבה ליהודים במדינה, עד כדי חזרה על הביטוי "אפס אירועי אנטישמיות". כמובן שזאת רק אם נתעלם מניסיון הפיגוע שנה שעברה סמוך לשגרירות הישראלית.

הכבש השישה-עשר

לחובב אוכל ישראלי, לא תהיה בעיה להסתדר עם האוכל האזרי. האוכל המקומי מרגיש כמעט כמו בבית, רק עם הרבה יותר כבש. חזיר לסוגיו כמעט ולא תראו במדינה המוסלמית, ולכן בכל קבב שתראו, שמוגדר כמעט כמאכל הלאומי במדינה, יהיה מעורב בקר וכבש. אלכוהול לעומת זאת תראו בכל מקום והרבה ממנו.

האזרים מביטים בקנאה לגיאורגיה השכנה, ורואים אלפים רבים של ישראלים מדי שנה שמגיעים למדינה השכנה, רכובים בג'יפים, חורשים את ההרים, אוכלים חצ'יפורי ומשאירים את כספם לפיתוח המדינה המארחת. באקו הבירה מנסה להיות מזמינה ככל האפשר לתייר המערבי, ממלון הילטון החדש, קניונים מפוארים, טיילת מצוחצחת ואפילו מוזיאון שטיחים.

האזרים מאד רוצים שנאהב אותם, שנבוא לבקר לשבוע שלם (כרגע יש רק טיסה ישירה אחת בשבוע מהארץ לשם) ושנשאיר כמה מאנאטים, המטבע המקומי ששווה יורו לערך, בחנויות היוקרה שלהם. הם מתאמצים מאד ומקווים שהיחסים החמים בין ראשי הממשל יעשו את העבודה.יש עוד דרך ארוכה מבחינתם עד שיהפכו להיות יעד אטרקטיבי לישראלי המצוי כמו טורקיה דאז, או גיאורגיה בשנים האחרונות. אבל למרות הכול, עדיין מרגש שמדינה בעלת רוב מוסלמי שיעי מנסה להוכיח כלפי ישראל שאפשר גם אחרת.

שמו של חג השבועות בלשונם של היהודים ההרריים (בזוּהוּן ג'וּהוּר) הוא: עָסֶלטֵה - חג הדבש (עָסֶל - דבש, מזוּהוּן ג'וּהוּרי) . השם "חג הדבש", נתקשר עתה עם דימוי התורה לחלב ודבש "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים פרק ד פסוק יא). בערב החג התאספו בבתי-הכנסת יודעי תורה ורבנים, וקראו בתורה ובנביאים תוך כדי שתיית יין ותה.

אחרי התפילה, הברכות הרגילות. אין מנהגים שונים. ביום הראשון קוראים חצי מגילת רות וגומרים אותה למחרת בתפילת מנחה.
הולכים אל השדות לבילויי שמחה. כל הלילה מוקדש לתפילות. קוראים בתענית ד' ח': "בחג השבועות בו התקיימה חגיגת המחולות עם פתיחת עונת הבאת הבכורים".

בית מקושט בירק. מרבים באכילת פירות העונה. כנהוג, הולכים להתפלל אצל משפחת אחד הנפטרים לעילוי נשמתו (המנהג הנפלא הזה לבקר את משפחות הנפטרים ולהתפלל בחברתם הוא ביטוי לקשרים הדוקים. משמעות הדבר היא שאפילו בימי שמחה ומועדים, לא שוכחים את האבלים. הקהל מביא אתו את שמחת החג בכדי להפיג את צערם. פעולה זו מוסיפה יתר לכוד). קוראים ב'ספר רות'. בין לימוד ללימוד מגישים פירות לברכה.

תיקון שבועות נערך כל הלילה. במנחה, משלימים את מגילת-רות. ביום זה נוהגים לאכול מאכלי חלב.
בבוקר, מוציאים שני ספרי תורה, אומרים את פזמון הכתובה של הקב"ה לכנסת ישראל המיוחסת לחג השבועות ואומרים 'אזהרות' לרבי שלמה בן גבירול. ביום השני, אחרי התפילה, אומרים 'אזהרות' ומסיימים בתקיעת שופר.
בחג השבועות, עם פתיחת עונת הביכורים, מקיימים מחולות ומסיימים בבילויים בחיק הטבע.

זרח (בן בן-ציון) אילייב (רוסית: Илиев, Зарах Бенсионович ; אנגלית: Zarakh Iliev)
נולד ב8 לספטמבר 1966, קובה , אזרבייג'אן - איש עסקים, אחד מהשותפים בשוק (לשעבר) צ'רקיזובו. אחד ממנהיגי קהילת היהודים ההרריים במוסקבה, אשר מונים כ-15,000 אנשים.
נולד ביישוב "קרסניה סלובודה" - קובה - בצפון אזרבייג'אן ב-8 לספטמבר 1966.
משפחתו משתייכת לקהילת היהודים ההרריים, וקובה הייתה מרכז חשוב של קהילה זו. אביו בן-ציון היה סנדלר, והתברך ב-5 בנים שחונכו לעבודה וערכים יהודיים. זרח מילדותו היה תופר כובעים, אשר נמכרו בהצלחה ביישובים השכנים ובשווקים ברחבי אזרבייג'אן.

בגיל 17 (1983) זרח נסע למוסקבה בתקווה להצטרף למשפחתו שכבר עסקה במסחר בתקופת טרום-פרסטרויקה. תחילה עבד כמוכר בחנות פרחים ברחוב פרופזויוזניה. כיום , באותו מקום נמצא מרכז מסחרי ענק השייך לזרח.לאחר שנים קנה זרח כמה קונטיינרים להשכרה בשוק הענק איזמיילובו. מכאן ההתפתחות העסקית של זרח אילייב הייתה לא פחות ממטאורית.
ב 1993 רשם את חברת "Iliev" ששלטה בחלק ניכר מהשוק "צ'רקיזובו".
ב 2000 הקים את חברת "Safra Instruments" . נכון ל 2009 היא שייכת לחברה הרשומה בבליז בשם "Binston Investments Limited" . עד סוף 2003 דרך "Safra" , כך ע"פ המגזין "פורבס", הגיעו ההשקעות לפרוייקטים החדשים של אילייב: לפי המסמכים הרשמיים של החברה , ניתן להסיק שישנם עוד בעלי מניות בחברה - אליושה יעקובוב, אדין חננייב, דון מירוב, בניהו שלמייב, יששכר אילחננוב .
ב 2005 הקים יחד עם זורב צרטלי את חברת "עיר הפלאים".
נכון לשנת 2009 , יחד עם שותפים מבני הקהילה, החזיק בשןתפות במגוון עסקים, שהבולט ביניהם הוא מלון "אוקראינה" במוסקבה.

ע"פ המגזין "פורבס" , הונו מוערך ב-3 מיליארד $.

על פי עדי ראייה , יהודי ההרים התנדבו בהמוניהם ל"באטאליוני הירי" (פלוגות ההשמדה) ובכל פינה בדאגסטאן, בין ההרים הפראים וביערות,הסתובבו בחורי ישראל על סוסים אבירים ללחום בגרמנים ותומכיהם המוסלמים תושבי המקום. בעוד המבוגרים מבני היהודים ההרריים לחמו נגד כנופיות בעורף הסובייטי, לחמו רוב רובם של הצעירים בצבא האדום. הליך גיוסם של היהודים ההרריים לצבא התחיל עוד בימים הראשונים של המלחמה.

המגויסים פנו במכתבים מן החזית לבני קהילתם, ועודדו אותם להתנדב לצבא ולתרום את חלקם במלחמה האוייב האכזר, כפי שעשה זאת ל' שאולוב, מנהל בית ספר לשעבר בחאסאב-יורט. למכתבים אלא היתה , קרוב לוודאי, השפעה על אחדים מצעירי היהודים ההרריים שהתנדבו לצבא. אך על אף תרומתה הבלתי מבוטלת של עדה קטנה זו למלחמה נגד הנאצים אין אפילו אומדן על מספר הלוחמים, וניאלץ אפוא להשתית דיון זה בעיקר על מעשי גבורה,שמצאו ביטוי, אף אם מזערי , בפרסומים סובייטיים.

ארטילריה נאצית בפסגות הרי הקווקז

יחידת האלפניסטים של הצבא הנאצי על רכס הקווקז הגדול(אלברוס)

גבעת מאמייב היא גבעה שלטת בעיר וולגוגרד, רוסיה. האתר, שבזכות גובהו השולט היה בעל חשיבות אסטרגית גדולה היה אזור קרבות עקובים מדם בעת קרב סטלינגרד בשנת

בין כ-150 לוחמים יהודים, שזכו לאות ההצטיינות הגבוה ביותר בברית-המועצות, היו גם חמישה יהודים הרריים, ביניהם איסאי ישעיהו אלעזרוב ושתיאל אברמוב.

ישעיהו אלעזרוב