היסטוריה

מיהדות בבל.לפי המסורת היהודים חיים בקווקז כבר משנת 775 לפנה"ס בתקופת שלמנאסר מלך אשור. ככל הנראה יהדות קווקז הגיעה לאזור הקווקז מדרום אירן של היום."

משפחת ניסנוב מחוברת למשפחת דאדאשוב, משפחת דאדאשוב הייתה המשפחה העשירה ביותר ברוסיה מספר דורות עוד מתקופת הצארים, אבי משפחת ניסנוב ההרצליינית היה לוי ניסנוב שהיה סוחר קמח בעל אישור מעיר המחוז דרבנט להיכנס למוסקווה ולסחור בקמח בתקופת הצאר ניקולאי. סבא לוי סיפר שהיהודים ההרריים היו היחידים שהורשו להיכנס למוסקווה עם החרבות והאקדחים שלהם בגלל האמון ששרר בין משפחת הצאר ניקולאי לבין היהודים ההרריים, להיכנס בלי נשק למרתפי הקרמלין זה אומר להיות קורבן שוד ע"י "שומרי הארמון" שכבר אז היוו את תשתית המאפיה הרוסית הקיימת עד היום הזה. לא מעט יהודים הרריים היוו חלק בלתי מבוטל מצבאו ומפקדיו של הצאר ניקולאי.

• מבוא

עליית יהודי קווקז לישראל נתפשת כחלק מגל העלייה הגדול של יהודי ברית-המועצות לשעבר. לאמיתו של דבר, יהודי קווקז הם קבוצה בעלת

 מאפיינים ייחודיים, הנבדלת מהותית מעולי חבר המדינות בפרט, ומקבוצות רבות בחברה הישראלית בכלל. ניתוח שמותיהם הפרטיים, על כל מרכיביהם, מחייב היכרות מעמיקה של הקהילה ומאפייניה. אי לכך, מן הראוי להקדיש את חלקו הראשון של המחקר לרקע ההיסטורי, הגיאוגרפי, החברתי, התרבותי והערכי של קהילה זו.

קווקז אינו מדינה, כפי שרבים חושבים בטעות, אלא חבל-ארץ הררי, הגובל בים הכספי, בים השחור, ברוסיה, באיראן ובטורקיה. לא פחות משלושים-ושישה עמים ושפות שונות מכונסים באזור הזה. האזור מחולק כיום בין רוסיה, גיאורגיה (גרוזיה), ארמניה ואזרבייג'ן. הרי הקווקז מפרידים בין אירופה ואסיה, ולכן האזור נחשב אירופי ואסיאתי כאחת.

מקורם של עולי קווקז מקהילות היהודים בצפון ובמזרח הרי הקווקז, ובעיקר ברפובליקות המזרחיות אָזֵרְבָּייגָ'ן, צֶ'צְ'נְיָה, דָגֵסְטָאן וקָבָּרְדִינוֹ-בָּלְקָרְיָה. יהודי ההרים מכנים עצמם ג'וּהוֹר ("יהודים") ואת שפתם ג'וּהוֹרִי (מילולית: "יהודית"). למעשה, זהו תמהיל של עברית, פרסית וארמית, כשהניב משתנה לפי האזור הגיאוגרפי שבו חיו.

הכינוי "יהודי ההרים" (ברוסית: גוֹרְסְקִי יֶברֶאי), ניתן להם במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, עם כיבושו של חבל-ארץ זה על-ידי האימפריה הרוסית. בישראל הם ידועים בכינוי "קווקזים". כיום ישנם בקווקז עמים שונים הטוענים, כי אבותיהם הם יהודים שאולצו להתאסלם.

יוצאי הקווקז בישראל, המונים כיום כ-120,000 איש, מפוזרים בחמש-עשרה ערים ברחבי הארץ. הם עלו ארצה בשני גלים גדולים, בשנות ה-70 ובשנות ה-90 של המאה הקודמת, בהותירם מאחור 2700 שנות מסורת עתיקה של תרבות, היסטוריה, מדע, כלכלה וממשל.

לפי המסורת, היהודים חיים באזור הקווקז כבר משנת 775 לפני הספירה, עוד מימי שָלְמָנְאֵסֶר מלך אשור. יהודי קווקז הם צאצאיהם של גולי אשור ובבל. הנפוצה שבין הגירסאות טוענת, כי אבותיהם של הקווקזים הוגלו מארץ-ישראל כבר לאחר חורבן בית ראשון. לפי אחת הסברות, הם הגיעו מדרום איראן של היום, כלומר מוצאם העתיק הוא פרסי. בעקבות הרדיפות על-ידי שליטי פרס בין המאות השלישית והשביעית לפני הספירה, הם מצאו מיקלט בהרי הקווקז.

יש הרואים לפחות בחלק מיהודי הקווקז צאצאים של הכּוּזָרִים (שבטי נוודים שהתלכדו לממלכה רבת-עוצמה, ששלטה בחלקים נרחבים ממזרח אסיה בין המאות השביעית והאחת-עשרה), אשר בשלב מסוים קיבלו על עצמם את הדת היהודית. יש הסבורים כי הכוזרים התגיירו בהשפעת הקהילה היהודית. החוקרים אריאל ונועה ישי, זוג נשוי בני העדה הקווקזית, מסרבים לאמץ גירסה זו. לטענתם, העדויות למוצאם הקדום של יהודי הקווקז הן בגדר אגדות, שנוצלו לרעה בעיקר בפירסומים שראו בשעתו אור בברית-המועצות, מתוך מגמה לנתק אותם מכלל ישראל. אריאל הוא חוקר עצמאי ופעיל בעמותת גאולה (מורשת יוצאי קווקז, חקר ותיעוד). נועה, עובדת קול ישראל לשעבר ששידרה בשפת יהודי קווקז, היא (נכון ל-2008) ראש תחום שילוב יוצאי קווקז באגף הרווחה בעיריית חדרה.

הזוג ישי מסתמך על מקורות ארמניים ואָזֵריים, ולפיהם, הקהילה נוסדה רק בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17, בידי יהודים מצפון פרס שנמלטו מהכובש העותמאני. על כך יעידו גם מצבות בבית-הקברות היהודי באבאסוּבּוּ, יישוב מדרום לעיר דרבנט, ובסביבותיה. היהודים התיישבו שם בשנות ה-80' של המאה השבע-עשרה. על-פי אחת הגירסאות, השם מורכב מהמילים "אבא" ו"סבא", שמות שנשתמרו עד היום במסורת השמות הפרטיים של קהילת דרבנט. אגב, אריאל ישי חקר את השמות של קהילת מזרח קווקז באמצעות מצבות, וכן תיעד את שמות בני הקהילה בשנות ה-70.

בנוסף, היגרו לקווקז גם יהודים מטורקיה, אחרי פרשת שבתאי צבי (משיח-שקר יהודי בן המאה ה-17, יליד איזמיר בטורקיה של היום. מחולל תנועת השבתאות. לאחר שנאסר על-ידי השילטונות, בחר להתאסלם, צעד שהוביל להטלת גזירות על היהודים) וגם יהודים אשר במאות ה-16 וה-17 נרדפו על-ידי המלכים הקנאים של אוסטריה. לפיכך, ניתן להסיק שקהילת קווקז הינה תמהיל של יהודים מן המזרח ומן המערב

לקריאת המאמר המלא והמדהים הזה....לחצו כאן

שכונת הקווקזים נוסדה בשנת 1924. היא הוקמה עם פרוץ המשבר הגדול בעבודה שפקד באותר שעה את ירושלים, בה גרו התגוררו וחיו רוב רובם של בני ההררים בארץ. משפחות רבות נטשו את ירושלים לטובת תל אביב הצעירה בתקווה שימצאו בה פרנסתם.

שכונת צריפים שהיתה בנוייה לצד שדרות הר ציון

בשכונה החדשה הזאת תקעו יתד והיא היוותה אבן שואבת גם לעולים החדשים. סמוך להיווסדה, היתה האוכלוסיה ערב רב מבלי שבני שבט הקווקז התבלטו בה בכמותם. ורק כעבור שנים אחדות היוו את רובה המכריע של השכונה המיוחדת הזאת.

חלק מהאנשים שילמו במטבעות זהב עבור אדמות חול בסביבה השוממת הזאת. היות ואנשי העדה לא התברכו בכספים, נאלצו לחכור את האדמות בתנאי שיוקמו צריפים ארעיים בלבד. במקום היו שדרות שיקמים ודקלים. פרדסי ההדרים נעקרו ובמקומם הוקמו צריפים.

החיים היו שוקקים. העולים הראשונים מבני קווקז מצאו בשכונה את מקלטם בקרב אחיהם ומשפחותיהם. נבנו שלושה בתי כנסת ומסביבם בתים מאולתרים. חיו כאן בתנאים לא תנאים.

בתחילה, עמדה השכונה באיזור שיפוטה של יפו הערבית. תעלות השופכין היו פתוחות, לא היו מדרכות. השכונות:'התקוה'.'נווה שאנן'-ו'יד-אליהו' ו'התחנה המרכזית' עדיין לא היו קיימות. הצריפים היו סמוכים זה לזה מבלי סדר מיוחד. כל תנועה בצריף השני נשמעה בסמוך לה וכן נחרות, שירה וקללות.

מבט כללי על השכונה-1935

במשך השנים, התושבים נכבשו ונדחקו על ידי בניית בית-ספר ובניית שוק סמוך. הצריפים הלכו ונעלמו ותחתם נבנו בניני בטון. חלק מהתושבים עזבו את המקום מרצונם.היו גם כאלה שפונו על ידי העירייה לטובת תחנת האוטובוסים שנבנתה בשטח השכונה. השכונה נעלמה ואיננה, אפילו שלט או יד זכרון המעיד על החיים שפיעמו באיזור הזה בעבר לא בנמצא. רחבת האספלט כיסתה וטמנה הכל ללא שריד. לא רואים דבר מלבד אוטובוסים.

במשך עשרות שנים חיו כאן אנשים:עבדו,נשמו,נולדו,שמחו,וגם היו כאלה שנפתרו מן העולם. כאן חייתה עדה גדולה, אנשי עמל שטרחו למצוא פרנסה לביתם. ששים שנות חיים שוקקים בשכונה הנפלאה הזאת נשכחו כלא היו. הדברים הבאים ישמשו אות מופת לצעירים, ידוע שבחפירות ארכיאולוגיות חושפים כלים עתיקים ומצבות קבורה.המצבות דעכשיו הן הפרוטוקולים של ועדי העדה.

רציף הר-ציון תחנת אוטובוסים,בתחילת שנות השישים. נבנה בשטחה של שכונת הקווקזים לשעבר.

המקור לדליית החומר אודות אנשי העדה בתל אביב היה בעיקרו הפרוטוקולים של ישיבת הוועדים שהתקיימו לעיתים מזומנות ולאורך זמן של 62 שנים:1924-1986. ההיסטוריה הקצרה והחשובה הזאת מוטב שתהא מונחת לפני המעוניינים הצעירים. חשוב לדעת על אילו נושאים דנו בישיבות.מה כאב והעיק על בני העדה, שכאמור, אנשי עמל ברובם המכריע. לאילו פתרונות ייחלו ולאילו תוצאות הגיעו. אכן, נושאים רבים וחשובים בפני הנבחרים.

נעשו מאמצים רבים ועקשניים לפתרון הבעיות. חלק מהן באו ליישובן ורובן של הבעיות והמשאלות מחכות לפתרון עד עצם היום הזה.

כפי שנכתב אודות הקהילה בירושלים ובית הכנסת שלה,גם כאן, בשכונת הקווקזים בתל-אביב,המצב לא היה שונה.בית הכנסת עבר טלטלה רבה. רק בשנת 1989 נגאלה העדה מייסוריה,והוחל לבנות בית כנסת חדש, ליד הישן והרקוב ששימש משכן קדוש עשרות בשנים.

ראוי לציין איזה מקום תפס בית הכנסת בחיי העדה. מלבד קדושתו לתפילות ולהתייחדות עם הבורא, שימש המקום למפגשים שונים. מקום קדוש זה היה ללב הפועם שבלעדיו לא היו חיים לבני העדה.כאן הכתובת,כאן הבית,כאן רואים ופוגשים איש את רעהו, הנבחרים יושבים כאן בימי חול,שבתות וחגים,תמיד מטים אוזן קשובה,מוכנים לעזור האחד לחברו. כולם משפחה אחת. קיימת חמימות והרגשת שייכות.

בבית הכנסת הרעוע התקיימו כל הישיבות והכנסים. המקום היה קטן אבל הכיל את כולם, הדלת פתוחה היתה וכל אחד אמר את דברו. הועד היה מקור להסברה ועזרה.

במאות המכתבים אפשר למצוא פניות רבות: לעיריות,לעזרה סוציאלית,לבתי חולים,בנוגע לרשיונות,הקלות ממסים,פניות למחלקת החינוך להקלות בשכר הלימוד,לועד הלאומי. יש בקשה יוצאת דופן לרשיון לצחצוח נעלים. בני העדה היו מוכנים לעבוד בכל עבודה. היו פניות לבתי חולים,מכתבים הקשורים להקדישם,המלצות,בקשות לטיפול מיוחד במחוסרי עבודה,טיפול בצוואות, מכתבים המעידים על סכסוך בינו לבינה,עניני חתונות, תביעות מזונות,טיפול באינוולידים,זקנים וזקנות,יתומים ונושאים רבים ושונים. הועד הנבחר היה מקור להסברה ועזרה. אין נושא שלא טיפלו בו.

הנבחרים עצמם חיו על יגיע כפיהם וכל עבודתם היתה בהתנדבות. אחרי שעות מאומצות בערבים,חזרו שבעי רצון לבתיהם. הוצאות רבות זקפו על חשבונם הפרטי. כרגיל לא חסרה ביקורת על מעשיהם. את הכל קיבלו באהבה.כי כך דרכם של אנשי הציבור,הפרס למאמציהם היה מילוי המשאלות.

יש לציין במיוחד את עבודתם של הפעילים שעשו רבות למען העדה ובראשם-מכאל בן-שם,ברוך אבשלומוב,האחים אדמוביץ' ז"ל והאחרים הממשיכים בדרכם.

בשכונה פעלה קבוצת הכדורגל הררי תל אביב אשר עברה יחד עם רבים מתושבי השכונה אל שיכון מפוני הקווקזים בחלקה הדרומי של יד אליהו. שכונת הקווקזים פונתה לטובת הרחבת התחנה המרכזית (הישנה) והוספת רציפים לתחנה בסוף שנות החמישים בשטח שהוא כיום המשכו של רחוב הגדוד העברי מזרחה משדרות הר ציון.