סיפור חייה של אביבה סולומונוב |
 |
 |
 |
| אישים בני העדה | ||||||||
אביבה בשירותה הצבאי
אביבה סולומונוב בת למשפחה ציונית מקווקז זה דור חמישי בארץ. מביאה לנו את סיפור חייה וקורותיה המשפחתיים דרך הקשיים והאתגרים שניצבו בפניהם בארץ -ישראל.
אף אחד לא ידע איך זה יגמר. לא היה בית יולדות ברחובות.אני האחות השניה והאמצעית מבין שלוש בנות.בשנות 1945/7 עברנו לגבעתיים. בשנים האלו שלטו בארץ האנגלים. אני זוכרת שהאנגלים באו לביתנו ברחובות במפתיע לחפש אנשים מתחת למיטה, אולי מישהו מתחבא. הישראלים קראו להם הכלניות בגלל הכובעים האדומים. הם ליוו את ילדותי. היינו מבקשים רשות כדי לצאת מהבית וללכת לקנות במכולת. בשנת 1946 עברנו לגבעתיים, הייתי בת שלוש. ללכת לגן לא היה כסף, אבא עבד כעגלון והיה מוביל כל מיני דברים. היה נוסע לתל אביב וממלא בעגלה חול זיפזיף, ומוכר לקבלנים לבנייה, והיה חוזר מתל אביב לגבעתיים בעגלה. אמא עבדה מחוץ לבית במשק בית, בטיפול בילדים ובגיהוץ באופן פרטי.
אביבה בשורה ראשונה הכי שמאלית
ב1948- פרצה מלחמת השחרור, והיו הפגזות קשות, מקלטים עדיין לא היו, היינו מתחבאים מתחת למיטות בזמן שהמטוסים חגו מעלינו.ב1950- עברנו לגור ברמת השרון. הייתי בכיתה ג'. עבדנו בחקלאות, ומכרנו את הירקות בתנובה בתל אביב. גמרתי בי"ס יסודי ברמת השרון, ולא יכולתי ללמוד בתיכון יום, נאלצתי לעבוד בבוקר כמוכרת ובערב ללמוד בבית ספר לפקידות עד גיל 18, עת התגייסתי לצבא. בצריפין עשיתי טירונות, ומשם עברתי לגייסות השיריון בקסטינה. עברתי קורס טלפונאית. שירתתי בצבא שירות מלא, שנתיים. אהבתי מאוד להיות חיילת. מילאתי באהבה את תפקידי. הייתי אחראית על 4 חיילות בקשר. עבדנו במרכזייה מאוד גדולה. ירדנו לשטח לתרגילים בשדה עם אוגדת השירון. בחרו בי מבין החילות בגלל היותי מאוד אחראית. השתתפתי בצעדת האביב לירושלים. ארבעה ימים נמשכה הצעדה ובכול יום יצאנו מחולדה וצעדנו ארבעים קילומטר ליום. עברתי את הצעדה בהצטיינות."
בשנת 1964 התחתנתי עם בחור ששמו שלמה(קווקזי), יליד הרצליה.נולדו לנו שלושה ילדים, שני בנים ובת, וכיום אני סבתא לשלושה נכדים.
אביבה ובעלה שלמה(שמאל)
בשנת 1950 החל שלמה לשחק כדורגל, והוא בן שש עשרה שנים. הוא שיחק בקבוצת הפועל הרצליה כשוער. הוא היה ספורטאי ומאמן. בתפקיד זה בקבוצה העלה את הפועל לליגה א'. הוא הצטיין בתפקידו המיוחד, ובלם הרבה כדורים, לפני שהכדור יגיע לשער, רץ לתפוס אותו, ומנע גולים. קראו לו "חודרוב ההרצלייני". גם בקבוצת הכח תל- אביב שיחק תקופה מסויימת. הוא היה מאמן ילדים ונוער ואימן גם בכדוריד ילדים. בנוסף, הוא עבד בעיריית הרצליה במחלקה טכנית, כאחראי על אחזקת כבישים. הוא נתן שירות טוב לאזרחים בהרצליה. 
משפחת סולומונוב
ישנן ערים גדולות בקוקז, כמו בקו, (שזו עיר נפט גדולה), תמירחן-שורה(כיום נקראת בוינקסק), דרבנט וקולחוזים. בקווקז חיו הרבה עמים, כמו צ'רקסים, אוזבקים מוסלמים ואזרים.
אמא נולדה בשנת 1919 ואבא נולד ב 1914 בקווקז.הם עלו בעלייה השניה בשנת 1924 והגיעו כציונים דרך טורקיה, שם עשו תחנה, כדי לאסוף כסף ולהמשיך לארץ. הם באו מאהבת הארץ, בציפייה להגיע לירושלים, באמונה גדולה. לפני 79 שנים. הם הגיעו לתקופה מאוד קשה. לא היה מי שיקבל אותם כראוי כעולים חדשים. מיד לאחר הגעתם, החלו לעזור בבניית הארץ. הם סללו כבישים, סחבו אבנים, כולל נשים וילדים, בשמחה ואהבה. הוריי הגיעו לחיפה באונייה, וגרו באוהלים. לאחר שבוע הועברו לראש פינה, שם גם חיו באוהלים. מיד החלו לפרנסתם. שתלו טבק בין הסלעים ונפצעו לא מעט מהאבנים החדות, כי לא היו להם נעליים טובות. הם חיפשו כל מה שניתן לגדל בסביבה. היה טבק, שגדל בין האבנים. אמא תמר, בת החמש, ואחיה שמעון, בן השש, הלכו ללמוד ברגל, יותר משעה הליכה בהרי הגליל, שמוכרים היום כהרי צפת.הדרך הייתה מאוד קשה, ללא שביל, ולעיתים הדרדרו הסלעים למטה.
אחיה של אימי תמר התקבל לקיבוץ נען בגיל 17 דרך עליית הנוער. בן 18, יצא להכשרה בקיבוץ תל חי, שם התחבר לקבוצת נערים שהגיעו מגרמניה. הסוכנות איחדה שתי קבוצות, כ20 חברים, והם הקימו יחד את קיבוץ חולתה. כדי להתקייים בקיבוץ עבדו אצל האיכרים במושבת ייסוד המעלה, חפרו בטבריה בעתיקות וגילו את חמי טבריה.ב1929 שמעון התגייס לצבא, עבר קורס קצינים וב-1930, היה מפקד המוכתר של איזור עמק החולה והגליל.
סבא אסף נסע לרוסיה כדי להביא עלייה חדשה. הוא הקים את יישוב מחניים, נקודה חדשה בעלייה, ומשם עברו לרחובות, שם שמר על הפרדסים. היו לו עוד ארבעה אחים, ובינהם יחזקאל ניסנוב, וצבי אחיו ונשותיהם, שהיו בקבוצת בר גיורא, שהיא ידועה כאגודת "שומר".בין המקימים, היה יחזקאל ניסנוב, הדוד של אמא תמר.הוא החל שש שנים לפני הפוגרומים לארגן ברוסיה יהודים לעלייה לארץ.הוא הבין שמקומם של היהודים הוא בארץ ישראל. הם התארגנו כאגודת השומר, והפכו להיות כמו צבא עם עוד חברים, וכך שמרו על היישוב העיברי, עם סוסים ורובים שהצליחו להשיג בסתר. גם דוד של אמא, צבי ניסנוב, היה בשומר. הם שמרו בגליל על היישובים מפני הערבים. יחזקאל נהרג בגיל 24 ליד מושב שרונה, בדרך ליבניאל בזמן שהוא וחברו צבי נדב נסעו בעגלה עם נשק שהבריחו ואז באו שודדים ערבים שארבו להם וירו ביחזקאל. למרות שניסה להגן על עצמו, הצליחו להרגו.
צבי ניסנוב היה מוכתר של אזור הגליל. דרכו העבירו כל דבר בעל חשיבות בין היהודים לערבים.הוא שמר בנהריים, שזהו מפעל החשמל של רוטנברג, כדי שלא יבואו הערבים לחבל בטורבינות דרך אגודת השומר.בנוסף, הוא שמר גם בעין חרוד, והיה אחראי להקמת יישובים. הוא הקים את עין חרוד וכפר גלעדי. הוא שמר בבית וגן. הוא קיבל שמירה על העיר רחובות כאשר נסע לחדרה כדי לעשות "סולחה" בין אנשי השומר, שהערבים חשדו בהם שגנבו להם סוסים. צבי נשלח כדי להרגיע את המצב. בדרך חזרה, ירו הערבים לעברם והסוסה של צבי השתוללה, והוא הדרדר לואדי עמוק. ידו נשברה, אך הוא המשיך לירות בידו השניה. הטורקים עצרו אותו ואת חברו חיים שטורמן, וישבו בכלא בעכו כשנה ושבעה חודשים. צבי היה לראש האסירים בכלא, ומשם פעלו. הטורקים הכריחו את התושבים בארץ להיות עותומניים (נתינות טורקית או גירוש מהארץ). צבי נלחם כדי להשאיר כמה שיותר יהודים בארץ, וזייף תעודות ודרכונים שפתרו את היהודים מגיוס לצבא הטורקי כדי לא להלחם למענם. כשיצא מהכלא, צבי המשיך בפועלו. מאיר דיזינגוף, קולובירסקי, ודוקטור טהון נתנו לצבי הוראה לפעול כפי הבנתו נגד הריגול של ני"לי לטובת האנגלים, שבסופו של דבר, הסתבר, שהיה הכרחי למען שלום תושבי הארץ. צבי קיבל את מחלת השחפת כתוצאה מהישיבה בכלא. בגלל מחלתו, הוא הועבר לטבריה והיה שם נציג ה"שומר" במשטרה. שם הוא היה אחראי להשכין שלום בין השייכים הערבים, בגלל גניבות ואירועים מסוג זה. עקב מצב מלחמת העולם, נתמנה ע"י המשרד של א"י למוכתר היהודי של הסביבה, וכמשגיח על האדמות. בשנים מאוחרות יותר, הקים לפרנסתו פנסיון, ושם אירח את מנהיגי האוכלוסייה הערבית, כדי לעשות "סולחה". בתקופת בן גוריון הערבים לא הסכימו לדבר איתו, עם בן גוריון, אלא רק עם צבי ניסנוב, היות שהוא הכיר את אורח חייהם, ונתן להם כבוד ויחס טוב.
סבתי התחתנה בגיל 16 עם אסף. היה קשה לקבל את עול הנישואים בגיל צעיר, אך צירוף זה עזר בעלייה לארץ. הם הגיעו מהעיר דרבנט ברוסיה (איזור הקוקז). סבתא עבדה בראש פינה בכל העבודות: כובסת, מבשלת, שותלת טבק ונשאה בתפקידי הגבר בהקמת היישוב, מפני שסבא אסף היה עסוק בקליטת עולים.
הוסף למועדפים
סימנייה
Email This
צפיות: 237 תגובות (4)
זנזורי בלה
:
|
RSS feed Comments |
נהניתי לקרוא סיפור חייכם ןאני גאה בכם בלה קווזית מנתניה עליה של שנת 75 בארץ תמשיכו לכתוב עןד על מעשים טובים כל הכבוד למשפחות קווקזיות כמוכם אני נהניתי לקרוא אודותיכם רוב ישראלים לא יודעים כמה קווקזים ציוניים ואוהבים את ארץ ישראל שירבו כמוכם הרבה בארץ ותהיו בריאים אמן בעזרת השם רק שיהיה שלום בארץ בין כל המדינות |
xart5
:
ז'אנה
:
עדנה רימון
:
|
כתבה על משפחה קווקזית שורשית וערכית הראוייה להכנס למערכת חינוך ארץ ישראל לדורותיו. יישר כוח לאביבה סולומונוב שקיימה מצוות 'והיגדת' אביבה'תי היקרה, במקרה הגעתי לכתבה שהעלית כאן על משפחתך הקווקזית הציונית שאין שניה לה! סיפורים אלה ראויים להכנס למערכת החינוך על מנת שכל ילד יבין שארצינו נבנתה באידיאולוגיה וחירוף נפש. מאחר ואנו בנות משפחה ואימך תמרה ז"ל לנגד עיני כרגע, קבל חיבוק ככפות תמרים. את ומשפחתך ראו |
