אלבומו המצויין של וירטואוז הקלרינט דויד דוידוב, מכיל עיבודים חדשים לנעימות שכולנו אוהבים ומכירים!

תודה ל-XART5 , על שהעלה את הסרט הנפלא הזה לyoutube.

&

חלק-2

חלק-3

חלק-4

שפתם של היהודים ההרריים הקווקזים היא אתנולקט (ניב אתני) של השפה התאתית, השייכת לתת הקבוצה הדרום מערבית של השפות האיראניות (פרסיות). אפשר להצביע על ארבעה להגים מקומיים של אתנולקט זה: להגי דרבנט, קובה, מַחַצְ'קַלָה, נַלְצִ'יק (היסטורית הלהג החַ'יטע'י ) ווַרְטַשֶן - עתה אוגוּז (היסטורית הלהג השירוואני ). בספרות המדעית מקובל לכנות אתנולקט זה בשם "השפה התאתית-יהודית" ובפי היהודים ההרריים הוא מכונה "זוּהוּן ג'וּהוּרי" (השפה היהודית). בלהגים של השפה התאתית השונים מתאתית-יהודית דוברים מקצת מוסלמים באזרבאיג'אן וקבוצה קטנה של נוצרים שהיגרה באחרונה מאזרבאיג'אן לארמניה. השפה התאתית-יהודית הספרותית מבוססת על הלהג הדרבנטי ( הדֶרבֵנְדִי ).

זחמתכש - עיתון בשפת ג'והורי

עיתון הזחמתכש- נכתב באותיות עבריות

ארבעה ז'אנרים מוסיקליים של היהודים ההרריים

מוסיקה ליטורגית, זמר עממי, מחול, ומוזיקה אזרית ("מוגאם")

נגנים בני עדת היהודים ההרריים - קובה, 1896

• הליטורגיה •


מוסיקה ליטורגית מושרת מפי חזנים, אם כסולנים ואם בשירת מענה ביניהם לבין הקהל. המנעד המלודי ברפרטואר הזה צר בדרך כלל, הקצב גמיש ומספר המשפטים המוסיקליים בכל לחן מוגבל לאחד או לשניים. לפיכך, המוסיקה הזאת פשוטה למדיי ופונקציונלית, שלא כמוסיקה הליטורגית של עדות אחרות. הקטעים המלודיים ביותר בליטורגיה של היהודים ההרריים הם הפיוטים. יש פיוטים מתפילות השבת לדוגמא: יגדל, לכה דודי, בר-יוחאי ועוד. כמו כן יש גם קטעים ליטורגיים ששייכים לתפילת הימים הנוראים לדוגמא: אחות קטנה, אשר פותח את תפילת הערבית של ראש השנה. עצם הופעתו ברפרטואר של היהודים ההרריים מעידה על ההשפעה הספרדית החזקה על תפילותיהם.

• שירי עם •


הרפרטואר העממי של היהודים ההרריים עשיר במיוחד בשירים לכל אירועי מחזור החיים. רוב רובו ובניינו של הרפרטואר הם שירי חתונה (מַעְניהוֹי עַרוּסי, בג'וּהוּרי). לדוגמא: 'איֶךָ אהובי?' (?Äji tϋ yormä) זהו שיר אהבה פופולרי מדאגסתאן (המלחין אלמוני), הטקסט מאת המשורר היהודי חזגיל אבשלומוב. 'היכן שערך?' (?Muyhoytϋ äji dukhtär), אף הוא שיר חתונה, הבנוי כדו-שיח בין נער ונערה. הנער שואל: 'היכן שערך?' והנערה משיבה: 'שערי דומה לליל חושך'. בבתים הבאים מתוארים כל חלקי פניה של האישה על פי תבנית דומה, תוך שימוש בציורי לשון רמזניים. נושא השיר הזה מוכר היטב בספריות הקדומות בפרסית, בערבית ואף בעברית. 'מַעְני כאיטוֹגי' (Mäni Khäytoghi), הוא שיר חתונה היתולי מצפון הקווקז, שצורתו 'בית', דהיינו, בתים של ארבעה טורים שבהם כל שני טורים חרוזים. השיר מבוצע כדו-שיח בין שני זמרים. 'המטפחת' (Äylugh), אף הוא שיר אהבה המבוצע בחתונות. 'הטבחית' (Kävoni), הוא שיר חתונה שנושאו הטבחית המבשלת לקראת המסיבה. זהו חלק קטן משרי חתונה, יש עוד רבים וטובים.

כימים ז'נרים אחרים של שירה כגון שרי ילדים (מַעְניהוֹי עַ יְלי, בג'וּהוּרי) ושירי תיאטרון. 'אודיגוזלי' (Odigϋzäl), זהו שיר הלקוח מן האֶפוס 'אודיגוזלי', השייך למסורת האַזֶרית שהיו מבצעים בתיאטרון היהודי בדֶרבֶנט. בקטע זה מתפלל 'אודיגוזל', לבדו ביער , ומבקש מה' עזרה, שכן הוא מחכה לשווא לאחיו, אשר הלך לחפש מזון. 'ילדי הקט' (Chuklä äilläymä), הוא שיר ילדים, ובו מביעה האם את המשאלה שילדה יהיה גיבור. 'זמנים טובים' (Khubä voäho), הוא לחן בחרוזים, שהזמרים מאלתרים שעה שהם מציעים לשתות לחיי אורחיהם. 'על הדשא' (Ä sär savzä), הוא שיר מן התיאטרון היהודי שבו משבחת ציפור את פלאי הטבע. כמון כן גם זהו מספר של כמה שירים מן הכמות הקיימת.

• ניגוני מחול •


המוסיקה הכלית של היהודים ההרריים התפתחה בעיקר כליווי למחול. הז'אנרים הריקודיים העיקריים מאזרבייג'אן ומדאגסתאן הדרומית הם: 'טַרַקאמה', 'אוֹבשוֹרי' ו'כארְס'. מחול אחר, ה'רֶנג', נכלל במחזור חיבורים המוכר בשם 'מוגם', אם כי יש שמנגנים אותו כקטע עצמאי. בצד ז'אנרים אלה, המבוצעים על טהרת הנגינה הכלית, מצויים מחולות המלווים בעיבודים כליים של קטעים קוליים ידועים.

'טרקאמה' (Täräkämä) הוא ריקוד מהיר, ששמו נגזר ככול הנראה משמו של הכפר טרקאמה בדרום דאגסתאן. משמעו המילולי של השם הוא 'זיעת הגב', מן הסתם לאור העובדה שהרקדן ממשיך לפזז עד אפיסת כוחות. בעבר נוגנה ה'טרקאמה' בידי להקה שבה כלי אחד ראשי (זוּרְנַה, טַאר, קוֹמוֹנצ'ה) בליווי דמקאש (המשמיע בוֹרדוֹן) וגוֹבוֹל (תוף). היום נתון הביצוע בידי קלרנית בליווי גרמושקה וגובול. למחול הזה קיימים לחנים אחדים, שצורת כולם רונדו. הפזמון החוזר מבוצע תמיד ב'מוגאם שיגא', אך החלקים האחרים בעלי אופי אלתורי ומכילים מודולציות למודוסים אחרים. לפעמים נכלל גם קטע מאולתר המבוסס על קצב ה'אוסטינאטו' של התוף ('זַרְבי מוגאם').

ה'אוֹבשוֹרי (Ovshori), ב'מוגאם צ'רגה', מבוצע בידי להקה המורכבת מן הכלים טאר, קומונצ'ה וגובול. הוא בנוי כמחרוזת של מספר משפטים קצרים, כל אחד בן ארבע או שמונה תיבות, כל משפט חוזר מספר פעמים. ה'אובשורי' הוא מחול פופולרי מדרום דאגסתאן. בדרום ל'טרקאמה', יש לו לחנים אחדים; כל אחד מלחנים אלה מורכב משניים או שלושה קטעים, החוזרים מספר פעמים כנדרש על ידי הרוקדים. הדפוס הקצבי היסודי דומה לזה שב'טרקאמה', אם כי הפעם מעט איטי יותר.

ה'כארְס' (Khars), הוא לחן מחול אופייני ליהודים ההרריים. ה'כארְס' (פירוש המילה בג'וּהוּרי: 'למחות כפיים') דומה מאוד ל'אובשורי' בצורתו ובקצבו, אך מפעמו איטי הרבה יותר. מנהלה של להקת המחול הלאומית של דאגסתאן (שמה של הלהקה הוא: לֶזגינקה), תאנְכוֹ אִזראילוב (1917-1981), שמע שיר זה מסבתו ואימץ אותו ללהקתו.

'שיגא רֶנגי' (Segah rängi), הקטע מורכב מ'ראנג' קצר, קטע אמצעי אלתורי וחזרה על הקטע הפותח.

גם בקווקז הצפוני, כבחבלים הדרומיים, קשורה מרבית המוסיקה הכלית של היהודים במחול. המחולות הבולטים ביותר הם ה'אִיְר' וה'לֶזגינקה'.

ה'אִיְר', הנקרא בזוּהוּן ג'וּהוּרי 'אויְלוב' או 'אויְלומיש', ובניב הקברדיני 'גְיר' או 'גיבְזי', הוא ז'אנר המצוי אצל כל העמים התורכיים; בקרב היהודים הוא מופיע במסורת ה'כיאטוגי' בלבד. אלה הם חיבורים ארוכים ומורכבים, בנויים בדרך כלל משלושה חלקים. הפתיח הוא קטע מבוא פוליפוני, במפעם איטי ביותר, המבוסס על מוטיבים משירים ידועים. אחריו בא קטע שני קצר, הרומז לקצבים מן הקטעים שיבואו אחריו. בגמר קטע זה חוזרת המוסיקה, בבת אחת, לאלתור הקצבי החופשי של הפתיח. החלק השלישי בנוי ממספר לחנים, כל אחד במפעם מהיר יותר מקודמו, ובסוף מנוגנים כמה מחולות 'לֶזגינקה'.

ה'לֶזגִינְקָה' (Lezginka) היא צורת מחול פופולארית בצפון הקווקז, שנוגנה בעבר בעיקר בזוּרְנַה (היום הוחלף כלי זה בקלרנית) בליווי גרמושקה וגובול. למחול הזה מספר לחנים, הקרויים כל אחד על שם כפר או עיר מוצאו. מבחינת המבנה, ה'לֶזגִינְקָה' היא נושא ווריאציות. כמו כן "לזגִינְקָה" זה ריקוד הנעורים, אהבה ואביב, המבטא את אופי האציל והאמיץ של העם הקווקזי. זה רקוד עם מקצב מלהיב, סוחף ולוהט.

• סוויטת ה'מוגאם' בקרב היהודים ההרריים •


מסורת המוסיקה האומנותית של היהודים היא זו של התרבות העירונית באזרבייג'אן ובדאגסתאן הדרומית. הרפרטואר, הטכניקה והמודוסים שב'מוגאם' בגרסתו היהודית זהים לאלה הנהוגים אצל האַזֶרים והדאגסתאנים. לפיכך, מה שמייחד את ה'מוגאם' היהודי הוא השימוש בג'והורי במקום בלשון האַזֶרית. המודוסים הטיפוסיים שבשימוש היהודים הם: 'בַיאתי שיראז', 'שיגא', 'מַהור הינדי', 'צ'ארגה' ו'שוֹר'.

סוויטה המבוססת על מודוס יחיד עשויה להתבצע סמוך לסופה של מסיבת החתונה, שעה שנותרו רק המשפחה וידידים קרובים. הרכבה קבוע: 'רֶנג' פותח, אלתור קולי (שהיהודים מכנים אותו עצמו בשם 'מוגום'), ו'תַסְניף'. ה'תַסְניף' (או, בג'וּהוּרי: 'מַעְני', היינו 'שיר'), הוא שיר סטרופי בעל פזמונים חוזרים, קוליים וכליים. תוכן הטקסט עשוי להשתנות; הנושאים הרווחים ביותר הם האהבה ונושאים אֶפיים.